את הספר "הורות מעצימה…" אני פותח בסיפורון על איזון, וגם מסיים אותו באותו עניין.
יש אלפי תיאוריות חינוכיות. יש הרבה אלפי נותני עצות בחינוך. יש מאמרים. יש כתבות בעיתון. יש מומחים אין ספור – ללקויות למידה, לבעיות קשב וריכוז, לגאונות, להצטיינות, …..
חדי העין שבכם יבחינו שגם אני אחד מהם.
והעצה הראשונה שאני נותן – שמרו על איזון.

איזון בין כל העצות שאתם מקבלים (כולן בכוונה טובה. מההורים, מהחברים, מהקרובים, מהמורים…) לבין שיקול הדעת שלכם. איזון בין קידום ילדכם המהירות / בדחיפה / וכו' לבין קצת נינוחות. לא צריך למהר. יש זמן. איזון בין דאגה מופרזת ועטיפת הילד בצמר גפן (שלא יקבל מכה, שלא יפול, שלא יתעייף, שלא יתעלף, שלא יתקרר, שלא יתחמם…) לבין מתן חופש מלא ובלתי מבוקר. איזון בין איסורים בלי סוף לבין העדר גבולות, ועוד.

תגובות