שאלתי מספר לא מבוטל של הורים צעירים (וגם לא כל כך צעירים) – האם חשבתם פעם איך ילדכם רואה את העולם? רובם הופתעו מהשאלה, וכולם הודו, שמעולם לא ניסו להתבונן בעולם מנקודת המבט של ילדיהם.

מהי, אם כך, נקודת המבט של ילדיכם?

ראשית, נקודת המבט נמצאת בגובה פיזי של 90  ס"מ או מטר או מטר ועשרה או מטר ועשרים מעל גובה הקרקע או הריצפה.

האם חשבתם על זה? הרי העולם נראה אחרת לגמרי  מגובה מטר, ואחרת מנקודת מבט שגובהה 165 או 170 או יותר? הקרקע קרובה יותר, ראשי המבוגרים רחוקים יותר ומחייבים הרמת ראש כדי להסתכל אליהם. יש כאן אפילו מאמץ מסוים שנחסך מהמבוגרים.

דברים שרואים משם לא ממש רואים  מכאן.

אבל ההיבט הפיזי הוא רק ההתחלה.

המידע החזותי שמגיע אלינו עובר מספר רב יחסית של עיבודים, ועיבודים אלה כוללים פרשנות כדי להבין אותו, והפרשנות נעשית על בסיס ידע שכבר קיים אצלנו, וכמובן גם לאור תחושותינו ורגשותינו ופחדינו ושאיפותינו ורצונותינו וכו'. בקיצור – לאור מה שאנחנו. ורק אנחנו.  אז שימו לב, שכאשר אתם מטיילים עם ילדיכם ברחובות העיר, הדברים שאתם רואים (אנשים, תנועה, שלטים, רעש, בתים, מופע אמנותי,..) מקבלים אצלו פרשנות שונה מזאת שלכם. אתם וילדיכם רואים דברים שונים. לעתים שונים לגמרי. כאשר אתם מספרים לו סיפור, מקריאים לו שיר, צופים איתו בסרט, משחקים איתו במשחק וכד' – בכל אלה ילדכם רואה עולם אחר משלכם.

וגם החבר שפגשתם בזמן הטיול, ואתם מנהלים איתו שיחה בנוכחות ילדכם – ילדיכם מפרש את השיחה בדרך שונה משלכם. על פי הניסיון שלו, הידע הקיים אצלו, וכמובן על פי הרגשות שלו, שאינן בהכרח  דומות לשלכם. אגב, גם אתם רואים את העולם רק על פי מה שבראש שלכם, והוא אינו בהכרח כפי שאתם חושבים.

ילדיכם בן ה6 או 8 או 10 או 12 רואה אתכם ואת העולם בדרך שונה משלכם.

ולכן, אם ילדכם בוכה כי "לקחו לי ת'צעצוע", אז הרגעה בנוסח "זה רק צעצוע" אינה במקומה בכלל. הצעצוע עבורו הרבה יתר משמעותי מכפי שזה נראה לכם. זה כרגע כל עולמו. וכך גם אי רצון ללכת לבית הספר כי מישהו העליב אותו – משמעותי בדיוק כמו שאת או אתה לא ממש  היום רוצים ללכת לעבודה כי מישהו פגע בכם. אין הבדל. להיפך – לכם יש כבר ניסיון חיים המלמד איך אפשר וצריך להתגבר. לילדכם עדיין אין. וכך לגבי דברים שהוא רוצה מאד, או דברים שהוא אינו רוצה.

הגישור  על פער הדורות הוא רק באחריותכם. לא באחריות ילדיכם.

אז אם אתם באמת רוצים לגשר על הפער הזה, תחשבו היטב, בכל תקשורת עם ילדיכם, ובכל חשיבה שיפוטית על מעשיו ומחדליו, על כך שהעולם שלו אינו בכלל העולם שלכם. הדמיון הוא חלקי בלבד.

ושוב –  דברים שרואים משם לא רואים מכאן! וגם לא מבינים מכאן.

ומה ואיך תעשו בעניין הזה – החלטה שלכם.

שמואליק

תגובות