אספנות היא תחביב שאולי נראה ממבט ראשון רדוד, אך הוא תחביב לא רדוד כלל ועיקר. באספנות יש פוטנציאל לטיפוח הסקרנות, לחיזוק הביטחון העצמי ולהעשרת הידע על העולם, ולא רק זה. לכן אני קורא לאספנות "קולקטותראפיה" – ריפוי בעזרת איסוף. טוב, לא בהכרח ריפוי, אבל תהליך טוב לילד האוסף. זה מונח שהמצאתי זה עתה, ואני ממש מאמין בו.

יש באספנות חינוך להתמדה ולדבקות במטרה. האספנות מזמנת הסתכלות על העולם מנקודת מבט אחרת, שונה. אספנות מפתחת חוש אסתטי ותשומת לב לפרטים, ובעיקר – יש באספנות טיפוח ייחודיות – משהו ייחודי לילד, עיסוק המקרב אותו לתחום מסוים. עיסוק הגורר אותו להעמקה וליסודיות בתחום מסוים. יש באספנות דבר המייחד ומבדיל את הילד – האספן משאר הילדים. יש לו משהו שלו, רק שלו, והוא המומחה בו. הוא היחיד במשפחה המבין בתחום. אל תמעיטו בחשיבות הדבר. וגם – יש תמיד "מה להביא לילד".

מה אפשר לאסוף?

בולים, אצבעונים, בובות, פילים, "זהבים", מטבעות, בולי אישים, בולי נוף, דמויות של פו הדב, צעצועי קינדר, מפיות נייר, חתימות, צדפים, אצבעונים, צמחים מיובשים, עטים, מיניאטורות, כפתורים, דגמי מטוסים, ועוד ועוד.

איני ממליץ על אוספים מוכנים מראש – קלפי שחקני כדורגל הנמכרים יחד כחבילה, וכד'. אני מניח שכוונתי ברורה מאד.

כדי להתחיל, אני מציע להביא לילד מדי פעם כמתנה צעצוע / פיל / בול וכד', לראות אם משהו מהמתנות האלה מעניין את הילד ואם כן, לעודד אותו להתחיל לאסוף.

יש מי שיטען שאיסוף חפצים מעודד תרבות של עודף צריכה. זה נכון, אבל גם קניית ספר מעודדת זאת, וגם הליכה לקולנוע, וגם צפייה בטלוויזיה, וגם אכילת מזון שאיננו המזון הבסיסי ביותר. כמו בכל תחביב, חשוב לשמור על גבולות הגיוניים של השקעה כספית ולא לקנות לילד בכל פעם פריט חדש לאוסף. תנו לו להתאמץ ולהשיג חלק מהפריטים בעצמו.

וכאמור – כל המרבה, הרי זה משובח.

תגובות